פרם רוואט: גלו את החיים האלה

מה שאני מדבר עליו הוא משהו פשוט ועם זאת עמוק.

חלק עשויים לחשוב שזה פשוט מדי, אבל זה לא אומר שזה לא חשוב.

אני מדבר על הפשטות של הנשימה ועל הבוא והליכה של כל יום בחייך.

אני מזכיר לאנשים שכל יום שמגיע הוא אחד המתנות היקרות ביותר שהם אי פעם יקבלו.

בלתי משווה.

עבור אנשים רבים זה הגיוני, ועם זאת זה לא הגיוני. אנו יודעים שכל יום חשוב, אבל זו לא הדרך שבה אנו מקבלים את זה. החשיבות של יום מבוססת על מה שהשגנו.

חיינו הונחו על כף מאזניים, והמשקולות שמודדות אותה ניתנו לנו על ידי העולם הזה.

הכל נשפט על פי כישלון או הצלחה.

ובכל זאת, ניתנה לנו מתנה יקרת ערך. יש לנו ימי נישואין וימי הולדת, ואנו נותנים מתנות זה לזה. אבל האם היית נותן לגורילה משהו יקר ערך כמו טבעת יהלום? למה לא? לגורילה יש אצבעות בדיוק כמו לך, אבל גורילה לעולם לא יבין את הערך שלה.

תן לגורילה טבעת יהלום, והוא ינסה לטעום אותה, ימצא אותה לא טעימה, וכנראה יזרוק אותה.

האם אנו כמו גורילה שקיבל את טבעת היהלום של החיים?

בהרבה מובנים, אנו עושים את אותו הדבר – טועמים את זה ואומרים: "החיים שלי לא טובים. אני חייב לעשות את זה. אני חייב להשיג את זה. אני חייב לטפס על זה. אני חייב להיות שם. אני חייב שיהיה לי את התואר הזה. אני חייב שיהיה לי את זה ואת זה בחיים שלי."

ומה שנשכח הוא הערך של הקיום, הערך של הנשימה הזו שמגיעה בכל רגע ומברכת אותנו.

זו הברכה. אבל אנחנו לא יודעים איך לקבל אותה.

אנו הופכים הכל למותנה בחיינו:

"אתה בן טוב או בת טובה אם תעשה את זה, את זה ואת זה. אתה אישה טובה או בעל טוב אם תעשה את זה, את זה ואת זה. ואתה חבר טוב אם תעשה את זה, את זה ואת זה..."

אבל לנשימה אין תנאים. כשנותנים לנו נשימה, לא אומרים לנו: "אתן לך את הנשימה הזו אם תעשה את זה ואת זה". היא ניתנת בחינם, ללא שיפוט.

כשאתה מסתכל במראה, הפנים שאתה מסתכל עליהן לא מבקשות שיפוט.

הן מבקשות הערצה. הן מבקשות קבלה – קבלה של החיים האלה, קבלה של הנשימה הזו, קבלה של הצמא הפשוט של הלב הזה.

השמחה שאתה מחפש, שאתה מחפש כל יום,

מחפשת אותך – כדי לחבק אותך, לקבל אותך ולמלא אותך. אני כאן כדי לומר לך שהשלום שאתה מחפש נמצא בתוכך.

גלו את החיים האלה שחייתם.

גלו אותם בדרך שבה הם נועדו להיחיות – בשמחה, בהכרת תודה, ביופי. גלו את הפוטנציאל של כל יום. גלו את המקצב כשהשמש זורחת באופק, האור מגיע, וההתעוררות קוראת; ואז מגיעה השקיעה והשינה – הכל נמחק ויום אחר מתחיל.

גלו את זה.

זה מה שהקיום הזה הוא. זה מה שהשלום הוא, כי שלום הוא לא אתמול ושלום הוא לא מחר, אלא שלום הוא היום.

מחר הוא ציפייה.

אתמול הוא רק זיכרונות.

והיום הוא המתנה. המתנה האמיתית ביותר. המתנה החשובה ביותר.