מאמר מאת פרם ראוואט עבור India Times, 25 בפברואר 2003.
מלחמות פורצות כאשר חוסר הסובלנות מגיע לממדים עצומים,
כאשר הסיבות למלחמה נעשות חשובות יותר מקדושת השלום. מלחמות פורצות כאשר איננו מצליחים להכיר בערכם של החיים. מנהיגי העולם מנסים להביא שלום, אך אין זו שאלה של מוסדות. בני אדם הם שפותחים במלחמות. לפני שמלחמה מתחילה בחוץ, היא מתחילה בפנים.
המלחמה שבפנים מסוכנת יותר, מפני שהיא אש שאולי לעולם לא תכבה.
מלחמות מתנהלות מפני שהשלום אינו נמצא בתוכנו, מפני שלא מאפשרים לו להתגלות. כולנו מחפשים משהו; אנו עשויים לקרוא לו הצלחה, שלום, אהבה או שלווה. זה אותו הדבר. לדבר שאנו מחפשים יש שמות רבים, מפני שאיננו יודעים מה אנו צריכים. כדי למצוא את מה שאנו צריכים, אנו מביטים סביבנו. כדי לדעת היכן למצוא את מה שאנו מחפשים, עלינו תחילה לשאול את עצמנו היכן נוכל למצוא אותו. האם חשבנו לחפש בתוכנו?
לחיות אינה משימה קלה, במיוחד אם אנו רוצים להפיק מן החיים את המיטב.
עלינו לכרות כדי למצוא אותו. כרייה אינה דבר קל. עלינו להוציא את מה שאנו צריכים ולהשאיר את השאר. אם ברצוננו לכרות ולמצוא שלום, עלינו לחפש את מה שיקר ערך ולהשליך את מה שאינו כזה. הדבר שאנו מחפשים אינו מחוץ לנו. הוא בתוכנו. הוא תמיד היה שם ותמיד יהיה. תחושת סיפוק פנימי היא תחושה טובה, ואין זה מקרה. אין זה מקרה ששלום מרגיש טוב. השלום כבר כאן, והוא שוכן בלבם של כל בני האדם.
שלום הוא דבר שיש לחוש.
אחד הכוחות המופלאים ביותר שיש לנו הוא היכולת לחוש. כאשר אנו מציבים את השלום בפני היכולת הזאת לחוש, אנו חשים שלום. אנחנו כאן כדי להתמלא בהכרת תודה, באהבה ובהבנה. בתוכנו אנו נושאים מנורה שאורה כה בהיר, שאפילו בלילה החשוך ביותר היא יכולה למלא את עולמנו באור. האור הזה מחכה שנגלה אותו. השלום אינו מבחין בין אדם לאדם. לא אכפת לו אם אנו עשירים או עניים, או לאיזו דת אנו משתייכים. לא אכפת לו באיזו ארץ אנו חיים.
השלום מחכה שנגלה אותו.
מחכה שנחוש שוב שלמים, ולא מופרדים על ידי כל אותם עניינים שמפלגים את חיינו. שלום הוא כאשר הלב כבר אינו שרוי בשניות, כאשר המאבק הפנימי בא על פתרונו. כאשר השלום מגיע אל הלב, השלווה באה בעקבותיו. האהבה פורצת פנימה כזרם, ללא מעצורים. אי אפשר לעצור את השמחה. היא פורצת מפני שכך נכון שיהיה. זהו שלום. את השלום צריך לחוש, את האהבה צריך לחוש, את האמת צריך לחוש. כל עוד אנו חיים, הכמיהה להרגיש טוב, לחוש שמחה, תמיד תהיה שם; וכל עוד היא קיימת, יהיה צורך לגלות אותה.
החיים הם מסע.
אנו נוסעים ברכבת ששמה החיים, ואנו חיים ברגע ששמו עכשיו. מסע החיים יפה כל כך, שאין הוא זקוק ליעד. במסע הזה ניתן לנו מצפן. המצפן הוא הצמא להגשמה פנימית. המסע האמיתי של החיים מתחיל ביום שבו אנו מתחילים לחפש כיצד להרוות את צימאוננו.
החיפוש הזה הוא האצילי ביותר.
במשך מאות שנים נשמע קול הקורא: ״מה שאתם מחפשים נמצא בתוככם. האמת שלכם נמצאת בתוככם, השלום שלכם נמצא בתוככם, השמחה שלכם נמצאת בתוככם.״ בלבנו, השלום הוא כמו זרע המחכה במדבר לצמוח ולפרוח.
כאשר אנו מאפשרים לזרע הזה לפרוח בתוכנו, אז מתאפשר שלום גם בחוץ. עלינו לתת לשלום הזדמנות.
האם ניתן לשלום הזדמנות?