לעתים המילים אינן מעבירות את התחושה בפנים
זה לא רק לעיתים... זה רוב הזמן
כי הקסם הזה – והוא כן קסום –
שיש לנו את החיים האלה, שיש לנו את הקיום הזה.
ובקיום הזה שיש לנו הזדמנות –
חלון, דלת, סיכוי – אף למצוא את הדלת הזו...
ואז, מישהו שיכול לפתוח את הדלת הזו, ולאפשר לחלומות, לתחושות, לציפייה של כל החיים, להתגשם. משהו שאני יכול להבין, משהו שאני יכול לחוש, משהו שבעזרתו אוכל לממש את חיי. ולא רק מושג, לא רק רעיון, אלא משהו ממשי, משהו פשוט.
עבורנו, אם אנחנו יכולים להבין מהי אותה הזדמנות; אם אנחנו יכולים להבין מה פירושו. ובכבוד, להתקרב – בחופש, עם הרצון להיות חופשיים.
אולי בחיים האלה, קל להרשות לעצמנו להתענות. ולא רק שקל להרשות לעצמנו להתענות, להתענות, אלא אף להתרגל לכך. ולא רק שקל להתרגל לכך, אלא אף להתחיל לקבל זאת כעובדת חיים. כל כך הרבה אנשים אומרים, כשהדברים אינם מסתדרים: "זה החיים".
ואני תמיד צריך להגיד לאנשים, זה לא נכון. זה אינו החיים.
זהו מתנה; זהו חלום שהתגשם.
הוא התגשם.
ומהתחושה העמוקה ביותר להיווער ולקבל את המציאות הזו, לא את המציאות של העינויים והכאב והסבל. כי העדינות של הבריאה הזו אינה מעידה על כך. הניחוח של פרח, הצבעים של זריחה, הניצוץ של כוכב, אור הירח, היופי של תכלת השמיים... אינם מעידים – אינם הסמלים של כאב וסבל.
מתי אנחנו מתחילים להעריך את ההערכה עצמה? מתי אנחנו מכירים בכוח הזה – ולעתים אתם חייבים להאט את הקצב כדי להבין את פירוש הדבר. יש לכם כוח – לא אחד, אבל יש לכם כוח ואתם מסוגלים להעריך את הדברים היפים שניתנו לנו.
החוכמה שלנו, צר לי לומר – אינה בשינון אנציקלופדיה בריטניקה, כי אם החוכמה שלנו היא ללמוד על אותה פשטות בחיים האלה. ידע זה, תחום ידע זה, עולם הידע והמאסטר הזה, זהו העולם שיהיה איתכם עד לנשימתכם האחרונה. תחשבו על זה.
שום דבר אחר, שום דבר אחר שאתם מכירים לא יועיל לכם. ומה שאתם יודעים על אותה פשטות, על אותו היופי, על אותה השקט, על אותה האמון, לא רק יעזור לכם כל יום מחייכם, כל רגע מחייכם – אלא אף ברגע האחרון ממש של חיים אלה.
כי זה נכון. זה אמיתי, זוהי המציאות. לא המציאות הנראית לעין שמשתנה מיום ליום, זוהי לא המציאות. זוהי לא האמת. ברגע זה, להכיר בכך, זה מה שאני יכול לעשות – אני יכול להתמלא; אני יכול להתמלא בשלמות הזו.
וזאת, היא הגשמת המטרה של כל החיים.