הכוס הזו שנמצאת לפניי
לא חייבת להיות ריקה...

הנהר הזה שזורם, נושא בתוכו הרבה, הרבה יותר ממה שהעין רואה.

כי מהשטח, זה נראה פשוט כמו מים זורמים.

אבל מישהו לימד אותי.
מישהו הראה לי: 'קח את הכוס הזו, הטבע אותה עמוק בתוך הנהר, משוך אותה החוצה, והמשך לעשות זאת; יום אחד הכוס שלך תתמלא בזהב השלום.'

זה מה שאני עושה.

יש הרבה אנשים.
הנהר הזה זורם כל הזמן מולנו.
יש כאלה שמסתכלים על הנהר ואומרים, 'מאוד יפה.' יש כאלה שמסתכלים על הנהר ואומרים, 'הלוואי שיכולתי לגלוש עליו.'

יש כאלה שאומרים, 'הלוואי שיכולתי להנהיג את הסירה שלי עליו.' יש כאלה שמסתכלים עליו ואומרים, 'אתה יודע, אני יכול לטבול את קצות האצבעות שלי בתוכו, קצת חם לי, אני הולך לטבול את קצות האצבעות שלי בנהר.'

האם זה טוב? האם זה רע?

אני לא הולך לשפוט, אבל, יותר ממה שהעין הזו יכולה לראות, מישהו הראה לי את העושר שזורם עם הנהר הזה.

ואת הכוס שניתנה לי.

עכשיו הכל מסתדר....

פרם רוואט – לונדון, 2004